רבים וטובים עמדו על שאלה זו, ויש ב’

העברתי את השאלה לאחד מאברכי הישיבה החפץ בעילום

מה שצריך שספרדים ינהג ע"פ פוסקי ספרד והאשכנזים

אצל הספרדים ועדות המזרח בכל תפוצותיהם, שבח לאל,

כואב וכואב וכואב. זה התחיל מהויכוחים על הקמיעות

לדעתנו אין חילוק בזה בין האשכנזים לספרדים לגבי

דין זה כתבו מרן בבית יוסף (יורה דעה

הגר"ח מבריסק אומר שרוב העולם, אינם חכמים ואינם

אור חדש נגה והאיר לעבר עולם התורה עם הופעתו של הספר הנפלא "דרכי העיון" * מאמריו המפורסמים של מרן ראש הישיבה שליט"א בדרך הלימוד, ששימשו לפני כשלושים שנה כמורי דרך בקרב ציבור בני הישיבות והכוללים, הצטרפו למאמרים חדשים, והופכים עתה לספר * רשמים ראשונים מהדרך והעיון * מדוע העתיקו בניו של הגר"א את הקדמתו מספרו של מרן החיד"א שהודפס קודם לכן? * מה הקשר בין ‘דרכי העיון’ להגעתו של מוה"ר הגאון ר’ משה לוי ללמוד בישיבה * וגם: מתי קרה שמרן ראש הישיבה למד וסיכם את חידושי רבי חיים מבריסק?

מהר”ן מברסלב ע”ה היה באיסטנבול בעלותו ארצה, והרבה

עיונים בתולדות גדולי ישראל ושיטתם בהלכה ובלימוד מהראשונים

ישנה מחלוקת בין חכמי ספרד לחכמי אשכנז בעיסה המעורבת

1. זה נכון לגבי המנהג שלא היתה סיבה

1. לדעת מרן הש"ע (סימן קכ"ח ב')  ולרמב"ם

א. איך יתכן לכתוב למאורן של ישראל אשר

עיין בעין יצחק (הנזכר בתשובה הקודמת) ושם הביא

מכיון שמחבר התפלה היה שגור בפיו מטבע לשון

1. התשובה שכתבת, מי כתב תשובה זאת? 2.

והנה בית הכנסת "משהד" מלא וגדוש, בן-פורת-יוסף, במאות אנשים השותים בצמא את דברי פי קדשו של רבנו, מכל העדות ומכל החוגים: ספרדים תימנים ואשכנזים, כיפות סרוגות ושחורות, רבנים ודיינים וסתם עמך בית ישראל, והפה קולח כמעין המתגבר: חידושי הלכות, קושיות ותירוצים וסברות לאמיתה של תורה, מקורות בשפע לכל סברא ולכל קושיא, עם "הברקות" ובדיחות באמצע לעורר נרדמים (וסימניך "דברי חכמים בנחת נשמעים", ראשי תיבות בדחן) ומסקנא ברורה והחלטית כמעט מכל דין והלכה. בסביבות השעה 11 בערך עבר רבנו מהלכה לאגדה. אז יצאו רוב אברכי האשכנזים (הם באו רק בשביל הלכה) ואנו נשארנו עד 12:30 בערך. חזרתי הביתה אחר חצות, שאלה רעייתי שתחיה: איפה היית עד עכשיו? אמרתי לה: "חבל שהרב לא דרש את הדרשה שלו בבית הקברות, כי אז היינו עדים לתחיית המתים!"…

 כן מסופר על אחד מגדולי הרבנים בבני ברק, שנשאל בדין זיעה באוכלין, ובאשר ידע כי בשו"ת יביע אומר חלק חמישי יש תשובה נפלאה בנדון, הסתגר בחדרו ולמד כל התשובה ואח"כ הורה לשואלו דבר. כן מסופר שאברך ספרדי נכנס למורה הוראה בישיבה ליטאית מפורסמת, וראהו מעיין בספר "טהרת הבית" לרבנו. שאלו: "כבודו מעיין בזה?!" ענהו: "לא אתם הפסדתם במחלוקת שבין הרבנים והמפלגות, אנחנו המפסידים"…

ראה הקב"ה את עוניה של יהדות ספרד, והחזיר את הגלגל קדימה. ובכן: בשנת "גדול מרבן שמו" (תרפ"א) בין כֶּסֶה לעשור, י"ב בתשרי תרפ"א, בימים שכל ישראל מטוהרים ומכופרים (יום א’ של סוכות הוא "יום ראשון לחשבון עוונות" כידוע) – ילד יולד לנו , ובן ארבע שנים עלה ארצה, כשם שיצא מרן ז"ל בגיל ארבע את ספרד ארץ מולדתו. למד בשקידה רבה בישיבת "פורת יוסף" בירושלים. אולם עיקר עילויו לא היה אלא מעצמו. בשעה שחבריו עטו אל הכדור והמשחקים, לא היה לעובדיה יוסף הקטן נחת רוח כי אם בשקידה על לימודו. עוד ספר ועוד ספר, עוד הערה ועוד קושיא,

מנהגי הספרדים מדורי דורות לנוהג על פי רבנו

תשאל את חכמי אשכנז

במאי דסליק אפתח, מנין לכבודו שהגאון רבינו יוסף